הדפיקה במונטריאול!

הדפיקה במונטריאול
עשור אחרי. ברט הארט.



הסיפור הזה ייחרט בהיסטוריה כסיום המפורסם ביותר לקרב כלשהו בעולם ההיאבקות אי פעם. כעת עשור אחרי, אפילו בעוד 20 או 30 שנה מהיום, הסיפור הזה, ייזכר לנצח יותר מכל פרומו של כוכב ענק, יותר ממוות של מתאבק אהוב, יותר מרגע בלתי נשכח ברסלמניה.

הדקות האחרונות בקרב הזה לנצח יוקרנו שוב ושוב מיליוני פעמים. אך הסיפור של מה הוביל לאותן דקות מתחיל שנה לפני אותו ערב בלתי נשכח במונטריאול, ה-9 בנובמבר 1997.

20 באוקטובר, 1996: ברט הארט היה במלון בסן חוזה שבקליפורניה, והיה צריך לעשות את ההחלטה הגדולה בחייו- מי ינצח במלחמת ההצעות על שירותיו- ה-WWF, ששם הוא עשה לעצמו את השם שכל העולם מכיר אך לא הרוויח את מה שמגיע לו, או ה-WCW, שהציעה לו חוזה שלא נראה כמותו בקנה מידה של עולם ההיאבקות הבידורי.
ליבו של ברט נטה להישאר ב-WWF למרות הפיתוי הכספי, אך ברט שינה את דעתו הלוך ושוב בשבועיים האחרונים, כאשר נאלץ לחשוב על עתיד משפחתו, והרווח שיהיה לה בשכר גדול כמו שיקבל בארגון המתחרה.
באותן שעות בסן חוזה, אריק בישוף, מנהל ה-WCW וקווין נאש, כוכב ה-WCW ומתאבק WWF לשעבר, מנסים נואשות לשכנע את ברט לשנות את דעתו, תוך שהם מדגישים את לוח הזמנים הקל של WCW שאותו ברט צריך כל כך אחרי שנים של עבודה מפרכת עבור ה-WWF. מהצד השני, ברט החזיק ביד הצעה מוינס מקמהן, הבעלים של ה- WWF טיוטת חוזה ללא פחות מ-20 שנה. בנוסף הבטיח לו מקמהן להפוך למנהל בכיר לאחר הפרישה, שתהיה לו מילה אחרונה בנושאי תסריט וקרבות. לברט היה חשוב מאוד אלמנט היציבות, ומקמהן אכן סיפק לו את האלמנט הזה עם חוזה מהסוג הזה. ברט היה אמור להרוויח כ-1.5 מיליון דולר לשנה כמתאבק פעיל, אך סכום נמוך יותר כאשר יחזיק בתפקיד הניהולי.
בין אם יחתום על אותו חוזה או לא, וינס מקמהן הבטיח לברט שהוא יוכל להסביר בשידור חי לאוהדי ה-WWF מדוע הוא עובר ל-WCW אם אכן זו ההחלטה שיקבל.

ברט החליט שהוא נשאר ב-WWF. הוא טס לאינדיאנה, שם צולמה תכנית RAW, חתם על החוזה הטיוטה, (חשוב לציין כי הייתה זו רק טיוטה) התראיין לעיתון מקומי לאחר מכן בו אמר שהוא נשאר ב-WWF לנצח.


נשאר בWWF לנצח. הארט.

דרכו של ברט הארט נסללה, וכולם ראו בדמיונם את ברט פורש בעוד מס' שנים, כשתהילתו בשיאו, בייבי פייס כמו שהוא אוהב, לא כמו מתאבקים מזדקנים כגון האלק הוגאן ורנדי סאבאג' שעדיין מרוויחים את לחמם כמתאבקים מן השורה בגיל שבו ברט כבר ירצה להיות סבא טוב לנכדיו בחזרה בקנדה.

10 במרץ 1997: הבייבי פייס שברט אהב להיות לא החזיק מעמד זמן רב. מקמהן אמר לברט שהוא רוצה להפוך אותו להיל. ברט התחילה סירב, אך אחרי 3 ימים מקמהן הגיש לו שתי תכניות עבודה, אחת כפייס והשניה כהיל.
כפייס היה צפוי ברט להתמודד מול ויידר, מנקיינד וסטיב אוסטין. כהיל יריביו יהיו אנדרטייקר, שון מייקלס ושוב אוסטין. ברט ראה בהתמודדות מול טייקר ושון כאטרקציה מצויינת עבור האוהדים, והסכים להשלים את המהפך, תוך שמקמהן מבטיח לו שיהפוך אותו שוב לפייס לקראת סיום הקריירה.
ברט וסטיב אוסטין עשו דאבל טרן ברסלמניה. התסריט עבור ברט היה לעבור לגימיק אנטי-אמריקאי, שבו יישאר פייס בכל מקום פרט לארצות הברית.

8 בספטמבר,1997: וינס מקמהן וברט הארט ערכו את הפגישה הראשונה שבה מקמהן הצהיר לברט שיש לו ספקות לגבי החוזה החדש. 3 חודשים לפני כן כבר רמז מקמהן לברט שהמצב הכלכלי של ה-WWF בכי רע, ושהוא מקווה שכאשר יגיע הזמן לטיוטת החוזה החדש שחתמו להיכנס לתוקף, המצב ישתפר והוא יוכל לעמוד בהתחייבותיו. בפגישה הנוכחית בעצם הודיע וינס לברט שהמצב לא השתפר.
מקמהן ביקש מברט שיסכים לקיצוץ משמעותי בשכרו העתידי, בכ-30 אלף דולר בשבוע. קיצוץ עצום לכל הדעות, בערך חצי מהסכום הרשום בטיוטת החוזה. תחת קיצוץ כזה, החוזה כבר לא יהיה 1.5 מיליון דולר בשנה, אלא כ-750 אלף. ברט סירב להצעה החדשה, בעודו מדגיש שאין זה הוגן כלפיו, אחרי שהסכים לכל התכניות המקצועיות והלא מקצועיות שהציבו בפניו.

20 בספטמבר,1997: כשעה לפני PPV בברמינגהאם שבאנגליה, ניגש וינס מקמהן לאלוף האירופאי, הבריטיש בולדוג, דייווי בוי סמית וביקש ממנו להפסיד את התואר לשון מייקלס. סמית היה בהלם מהבקשה, שכן הובטח לו מוקדם יותר שמייקלס הוא זה שיפסיד, ושאירופה היא "הטריטוריה שלו".
ההסבר של וינס לסמית היה שכל המטרה היא לבנות לבולדוג פוש גדול יותר- הפסד בברמינגהאם אבל זכיה מחדש בתואר משון בעיר הולדתו מנצ'סטר, שבוע לאחר מכן. בדיוק אותו הפוש שעשו בזמנו למייקלס בעיר הולדתו סן אנטוניו על חשבונו של סייקו סיד.
סמית, שאהב את הרעיון, הסכים, אך לא הבין מדוע לא הודיעו לו על התכנון קודם לכן אלא רק שעה אחת לפני הקרב.
לאחר שגמר עם סמית, ניגש מקמהן לברט ואמר לו שהוא מעוניין בפיוד עתידי שלו עם שון מייקלס. ברט אמר שכל עוד שון לא יתנצל על כך שאמר בעבר שהוא לעולם לא יעבוד איתו או עם אחיו אואן- הוא לא יסכים לעבוד איתו גם כן, שהוא לא יוכל לסמוך עליו בזירה ושהוא מאמין שכל עוד ההדורים לא יושרו גם שון לא יסמוך עליו.

22 בספטמבר,1997: וינס מקמהן נפגש עם ברט ומטיל את הפצצה: "אני לא אוכל לעמוד בחוזה, גם לא אחרי הקיצוץ, אם תסכים". ברט, שתכנן דווקא להסכים לקיצוץ הענק, היה בהלם. הוא היה מופתע עוד יותר כאשר מקמהן המליץ לו לקבל את ההצעה מ-WCW, שידאג לטובתו שלו. ברט ענה למקמהן במטאפורה יפה: "לא יהיה לי נוח לעבור לשם. אני מרגיש כמו אסיר בכלא שאני מכיר את כל האסירים, את כל הסוהרים, ויש לי את התא הכי טוב. למה שאני ארצה לעבור לכלא חדש, שבו אני לא מכיר את הסוהרים והאסירים, ולא יהיה לי עוד את התא הטוב ביותר?"
לברט היה סעיף יציאה בחוזה הנוכחי, שבו יוכל לעזוב כל עוד יודיע 30 יום מראש, ואם יעשה זאת, ה-WWF חייב להמציא תסריט יצירתי שיהיה מקובל ומוסכם על כל הצדדים. מקמהן הזכיר לברט על קיומו של הסעיף.

23 בספטמבר,1997: בפגישה משולשת בין ברט, מקמהן, ומייקלס, שון מודיע חד משמעית שהוא לא יהיה מוכן לעשות ג'וב בשביל אף אחד, גם לא ב"טריטוריה" שלו. (מאוחר יותר, ב-10 באוקטובר שון חזר בו מההצהרה הזאת וסיכם עם ברט שהם יעבדו יחד לטובת העסק). באותה פגישה מקמהן הציע שבקרב הראשון בפיוד של ברט ושון, (אותו קרב ידוע במונטריאול) אנדרטייקר יתערב, יגרום לסיום בלי תוצאה, מה שיוביל לקרב בין אנדרטייקר לברט ב-12 בדצמבר ששם מייקלס יתערב ובכך יגרום לברט לשמור על התואר. השלב הבא אמור להיות ברויאל ראמבל, ב-8/1, שהמיין איבנט יהיה מייקלס נגד אנדרטייקר.
במהלך הפגישה ברט אמר לשון שלא תהיה לו בעיה לעשות ג'וב עבורו בסוף הפיוד המשולש, אך שון החזיר בכך שהבהיר שלא יצפה שהוא יחזיר לו ג'וב.

[IMGhttps://img.photobucket.com/albums/v485/salcicha/2.jpg[/IMG]
לא יחזיר ג'וב. מייקלס.

21 באוקטובר,1997: מקמהן משוחח עם ברט על האפשרות שיפסיד את התואר לשון במונטריאול, אך יחזיר לעצמו את התואר ב-12 בדצמבר ב-PPV שלפני הרויאל ראמבל. ברט סירב, בגלל שחשב שהפסד התואר במונטריאול לאחר שהגימיק שלו הולך ונבנה כפטריוט קנדי- זה לא יהיה רעיון טוב.
כאשר נתבקש ברט להפסיד את התואר ב-12 בדצמבר לשון, סירב שוב ברט והזכיר לוינס ששון לא מוכן לעשות ג'וב עבורו, אז למה שהוא יסכים? בכל אופן, ברט הבהיר שאת התואר הוא לא מוכן להפסיד במונטריאול.
מאוחר יותר נפגשו שוב מייקלס, ברט, מקמהן ופטרסון. שלושת האחרונים האשימו את מייקלס ואמרו לו שהוא גורם נזק בכך שהאגו שלו לא נותן לו לעשות ג'ובים שמתאבקים אחרים היו מתים לעשות עבור ברט. מייקלס פרץ בבכי, התנצל על כך שהוא אומר דברים שטותיים, ואמר שהוא מסכים לעשות את הג'וב עבור ברט. אולם ברט עדיין סירב להפסיד במונטריאול.
ערב קודם לכן, ברט התבקש לעשות ג'וב עבור האנטר הרסט הלמסלי (טריפל H) ולהיות מוצמד ל-3, אך ברט שינה את הסיום כאשר נפסל בספירת 10 מחוץ לזירה עקב התערבות של מייקלס. לעומת זאת, אותו תסריט בדיוק תוכנן עבור ברט שהיה אמור להיות מוצמד ל-3 ע"י קן שמרוק. ברט מילא את הג'וב במדוייק, ובשיחה עם פטרסון מקמהן ומייקלס הודה שהוא חייב להעריך מישהו כדי שהוא יעשה לו ג'וב, ומאחר והוא ידע מה טריפל ומייקלס אומרים עליו מאחורי הגב הוא סירב לעשות את הג'וב עבור טריפל.

באותה שיחה סוכם ע"י כל הצדדים שבפרומואים עתידיים שלהם תהיה להם יד חופשית, אך בשום פנים ואופן לא ייערבו את משפחותיהם של השני בפרומו כמו שמייקלס עשה בעבר.
האמנם? רק ב-RAW שבשבוע לאחר מכן בפרומו של מייקלס בארה"ב, אמר שון שאביו של ברט סטו הארט בכלל כבר מת, אבל הגוף שלו עוד לא הבין זאת. בנוסף כינה מייקלס את סטו בכינוי "הקוסם הגדול" שזה בעצם בכינוי של מנהיג ה"קו קלוקס קלאן", תנועה גזענית ביותר באמריקה בשנים האחרונות. בנקודה הזאת ברט כיבה את הטלוויזיה כאשר צפה בתכנית, כי לא רצה שילדיו ישמעו את דבריו של שון.

24 באוקטובר,1997: מקמהן מודיע לברט שהמצב הכלכלי ב-WWF משתנה לטובה ושלא תהיה לו בעיה לעמוד בחוזה המקורי כמו שתוכנן. ברט סיפר למקמהן ש-WCW לא הציעו הצעה רצינית עדיין, ושהוא עדיין רוצה להישאר ב-WWF, אך עדיין לא מעוניין לעשות את הג'וב עבור מייקלס, במיוחד לאחר ניבולי הפה של מייקלס על אביו. עדיין, אותו סעיף יציאה עדיין עומד לרשותו של ברט, ואם ישתמש בו יהיה חייב להודיע על הפעלתו עד ה-1 בנובמבר.

31 באוקטובר, 1997: יום לפני תאריך התפוגה של הסעיף של ברט, אריק בישוף מגיע לקנדה במיוחד, ומציע לברט חוזה ענק. פרטי החוזה במדויק לא ידועים עד היום, אך ג'ים רוס טען מאוחר יותר שמדובר בחוזה של 3 מיליון דולר בשנה. ברט לא הסכים אך גם לא דחה את ההצעה בשלב זה, אך נתן לבישוף את ההרגשה שהוא קרוב.

1 בנובמבר 1997: היום האחרון לתפוגת סעיף היציאה של ברט. נותר לו עד חצות כדי להחליט.
ברט התקשר למקמהן וסיפר לו על ההצעה שקיבל מבישוף יום קודם לכן. הוא אמר למקמהן שהוא לא מבקש יותר כסף כדי להישאר ב-WWF, אך רצה לדעת כמה זמן וינס רוצה אותו בתור מתאבק פעיל, שזה בעצם פרק הזמן שבו ירוויח את השכר הגבוה שבחוזה- 1.5 מיליון בשנה. וינס ביקש לחשוב קצת ולחזור אליו עוד כשעה עם מספר אפשרויות.
עוד לפני שוינס חזר לברט, בישוף התקשר שוב לברט וניסה לסגור את העסקה סופית. ברט ביקש מבישוף שיחכה. 4 שעות מאוחר יותר חזר מקמהן לברט, אמר לו שהוא לא יודע ולא יכול להבטיח מה בדיוק יהיה העתיד של ברט, אך ביקש ממנו לסמוך עליו ועל השיפוט שלו לאור ניסיון העבר ויחסי העבודה הטובים בינהם, לאור העובדה שהוא הפך אותו לסופרסטאר. במהלך השיחה שוב הזכיר מקמהן שהוא עדיין מעוניין שברט יפסיד את האליפות במונטריאול, אך יקבל אותה שוב בדצמבר. מקמהן אמר לברט שלא יהיה לחוץ, ושהוא יכול להאריך את זמן תפוגת הסעיף. ברט התכוון לפקסס לו בקשה להארכת הסעיף בכתב, אולם מקמהן אמר לו שהוא הולך לקולנוע עם אשתו, ושיש לו את המילה שלו, ושרק יפקסס את הבקשה למחלקה הפיננסית לצורך הרשמיות.
השעה כבר 7 בערב, ברט מתקשר למחלקה הפיננסית לוודא את קבלת הפקס, אך מקבל תשובה שבשעה כזאת אין מי שיטפל בה, כולם כבר הלכו הביתה. בדיוק לאחר שניתק שוב בישוף בטלפון, וכאשר הכל מעורפל יהיה זה שיגעון לא להסכים להצעה של WCW.

ברט מבולבל ואובד עצות. הוא כבר חושב על עתידו ב-WCW ומקווה שמקמהן יסדר תסריט טוב לעזיבה מכובדת. ב-9 בערב, מקמהן מתקשר שוב ורק מבלבל את ברט עוד יותר. "תסכים להצעה של WCW". ברט, בקול שבור, אומר שכנראה שזה מה שהוא ייאלץ לעשות, ושליבו נשבר כשהוא חושב על עזיבת הארגון שהיה לו לבית. אחרי גילויי קרבה וחיבה בין השניים, מקמהן מגלה שהוא תכנן להחזיר את ברט להיות פייס שוב בקרוב.

כאשר ברט שואל מה יהיה על העזיבה, מקמהן שולף תסריט שכביכול אמור לגרום לברט להישאר, אך מובן שמטרתו היא לגרום לו דווקא לעזוב: מייקלס ינצח את ברט במונטריאול. בדצמבר, ייערך קרב מרובע בין מייקלס, שמרוק, אנדרטייקר וברט, שבו מייקלס ינצח שוב. ברויאל ראמבל לברט ומייקלס יהיה קרב סולם, ששוב בו ינצח מייקלס, אך יום לאחר מכן ב-RAW ברט יודיע שאם לא יצליח לנצח את מייקלס- יפרוש סופית מהיאבקות, באותו הערב הקרב יתקיים ברט ינצח, יהיה האלוף החדש, אך יפסיד את האליפות לזוכה הרויאל ראמבל, סטיב אוסטין ברסלמניה. ברט מבקש שברסלמניה הוא ינצח את אוסטין ויפסיד לו מאוחר יותר, מקמהן מסרב ואומר שזו הצעתו הסופית בהחלט.

ברט עשה הערכת מצב- 4 הפסדים גדולים ב-PPV לעומת ניצחון אחד בתכנית רגילה. כל ההפסדים אמור להיות לאויבו הגדול ביותר, שניבל את פיו אינספור פעמים על משפחתו, ועוד באדמת קנדה. ברט מחליט שיש גבול למה שהוא מסוגל להסכים, חותם על החוזה עם WCW ומודיע למקמהן על כך לפני חצות. הוסכם ע"י כל הצדדים- WCW, WWF, ברט, שון ומקמהן- שלא תהיה הדלפה של המעבר עד ה-10 בנובמבר בחצות לטובת סדרת ההישרדות יום קודם לכן. החל מ-1 בדצמבר ברט יהיה מתאבק WCW. הספירה לאחור החלה.

2 בנובמבר 1997: לאחר שהמתיחות בנוגע לעתידו של ברט ב-WWF הסתיימה, התפנו כולם לבניית התסריט לקרב האחרון של ברט. מקמהן מציע "לדפוק" את ברט כחלק מוורק, ששון ינצח, ובתכנית RAW יום לאחר מכן, היום האחרון של ברט כמתאבק WWF יתעמת ברט עם מקמהן, יאשים אותו על כך שדפק אותו, יתקוף אותו, ובכך הסיפור ייגמר.
ברט הבהיר חד משמעית- "או שאני מפסיד במונטריאול למישהו אחר, או שאני מפסיד לשון במקום אחר. לעולם לא לשון בקנדה, לא אחרי מה שאמר על אבי. מעולם לא סירבתי לג'וב, אבל זה אישי מדי".
יותר מכך, ברט אמר שהוא מוכן להפסיד במונטריאול אפילו לברוקלין ברולר (הג'ובר המפורסם מאותה תקופה), כל עוד זה לא שון, זה בסדר.
הדיון התחמם ומקמהן איים שינקוט בצעדים משפטיים נגד ברט אם לא יציית לדבריו. ברט הזכיר שהסעיף עליהם חתמו מבטיח שעזיבה שלו חייבת להיות מוסכמת על כל הצדדים מבחינת תסריט.
הדיון נמשך שעות, במהלכו בכירים אחרים מעלים אינספור תסריטים.


איים בנקיטת צעדים משפטיים. מקמהאן.

לבסוף הוחלט על סיום בפסילה. ב-12 בדצמבר בקרב המרובע בין שמרוק, טייקר, מייקלס וברט, מייקלס יקח את האליפות. יום לאחר מכן ב-RAW, ברט יפנה לקהל וינתנו לו 15 דקות זמן מיקרופון להיפרד מהקהל, ולהסביר את עצם המעבר. הכל יסתיים בשלום.

הבעיה הייתה שהחוזה של ברט ב-WCW מתחיל ב-1 בדצמבר, אך ברט התקשר לבישוף שאישר בצורה חריגה לכל הדעות שברט יעבוד עם WWF ב-12 וב-13 בדצמבר.

4 בנובמבר, 1997: מקמהן מתקשר לברט ואומר ששינה את דעתו. הוא מציע שמייקלס יפסיד בצורה חוקית במונטריאול, "יגנוב" את התואר בסיום מעורר מחלוקת ב-12 בדצמבר, ושברט יעשה את נאום הפרידה המתוכנן יום לאחר מכן. ברט הסכים ומקמהן התקשר למייקלס להודיע לו על ההחלטה.
בנקודה הזאת, לאט לאט החלו לצוץ השמועות על מעברו של ברט ל-WCW. ה-WWF הכחישו בתוקף את הפרסומים. ברט סירב להגיב לאף כלי תקשורת ששאל אותו על העניין.

5 בנובמבר 1997: הסיפור כבר מופיע בכל העיתונים. מקמהן מודיע לברט שמייקלס הסכים לתסריט שהציע יום קודם לכן, אבל בגלל כל הפרסומים הוא שינה את דעתו, ושהוא לא יכול להרשות לעצמו ש-WCW יודיעו על החתמתו של ברט בעודו אלוף ה-WWF. ברט אמר שהוא ישכנע את בישוף לדחות את ההודעה, אך לא הצליח לתפוס את בישוף שהיה בטיול צייד בוואיומינג.
לאחר מכן מקמהן ביקש מברט להפסיד את התואר בהאוס שואו בדטרויט ב-8 בנובמבר, יום לפני סדרת ההישרדות, אך ברט סירב שוב בטענה שלא שווה להרוס את הבנייה לסדרת ההישרדות רק בגלל זה. מקמהן הסכים איתו. ברט הציע שהוא יפסיד את התואר בכל האוס שואו שאחרי סדרת ההישרדות. עדיין אין פיתרון ברור לבעיה.

6 בנובמבר 1997: האינטרנט מציג את כל סדרת ההישרדות כמאבק כוחות בין ברט למייקלס. בזמן שאכן היה מאבק כוחות, אי אפשר שלא לחשוב שהכל הוא לא אלא מניפולציה של מקמהן לצאת מחוזה שהוא מצטער שאי פעם חתם עליו. מס' מתאבקים עבר ב-WWF מצוטטים כמי שאומרים ששון עושה הכל כדי לגרום למקמהן להעיף את יריבו המר הארט מהארגון. אתרים מסוימים טוענים שברט הארט הציע למקמהן שהקרב בסדרת ההישרדות יהיה קרב אמיתי, לא מבוים, ושהטוב יותר ינצח.


הטוב ביותר ינצח?. הארט ומייקלס.

בראיון טלפוני מתייחס ברט לדברים שאמר בזמנו מייקלס על אביו: "אני לא ילד קטן, אני לא בוכה אחרי כל פעם שמעליבים את הורי. כולם יודעים כמה פעמים ג'רי לולר הקניט את הוריי במהלך הפיוד ביננו, וגם אז כעסתי על זה עד שראיתי את אימי צוחקת מהפרומואים שלו, הבנתי שזה בסדר. אבל בשום פנים ואופן אני לא אהיה מוכן להשלים עם רמיזות גזעניות על אבי, שלא לדבר על מצבו הבריאותי".
כאשר נשאל ברט אם הוא נותן לילדיו לראות את הקטעים של DX, אמר ברט "הם חכמים מדי מכדי לראות שטויות כאלו".











תגיבו הישקעתי על זה 20 דקות חצי שעה!(זה לא הסיפור המלא כי זה ארוך מידי ואי אפשר לישלוח את ההודעה ארוכה מאוד!

בואנה אחי ממש תודה אתה ממש משקיע..!!!!!! תמיד רצית לדעת מה זאת הדפיקה הזאת

גנב! גנבת את זה מאימפריה!

חוץ מזה יש לך מלא שגיאות כתיב,
אז אין סיכוי שאתה כתבת את זה

קראתי הכל וזה ממש יפה ומושקע אבל...
אחי, זה מועתק, אל תשקר.